פסק-דין בתיק ת"א 5879-12-11

1.         לפניי בקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף מחמת היעדר עילת תביעה, התיישנות , והיעדר סמכות עניינית לבית משפט זה.

2.         התובעת עלתה לישראל  מברית המועצות  בשנת 1990.

            ביום 27.12.1998 נפטר בעלה של התובעת, מר שמולביץ גריגורי ז"ל (להלן- המנוח).

            לטענת התובעת,  היא לא ידעה כי לאחר פטירת בעלה המנוח היא זכאית לקצבת שאירים , ושמעה על כך באקראי מחברתה רק בנובמבר 2010.

לדבריה, ביום 16.11.2010 הגישה תביעה לנתבע (להלן- המוסד לביטוח לאומי) , אשר אושרה וניתנה לה הקצבה באופן רטרואקטיבי רק לתקופה של שנה לאחור, אולם בקשתה לקצבה מיום פטירת המנוח  - נדחתה.

3.         התובעת טוענת כי המוסד לביטוח לאומי התרשל בכך שלא יידע אותה על זכאותה לקצבת השאירים , וכתוצאה מהתרשלות זו נגרם לה נזק כספי כבד, כאשר המוסד לביטוח לאומי התעשר על חשבונה שלא כדין.

4.         בכתב הגנתו טען הנתבע לסילוק התביעה על הסף ממספר טעמים , שיפורטו להלן.

            היעדר עילה - לטענת הנתבע, לפי סעיף 296 ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן- חוק הביטוח הלאומי) החובה ליזום את הגשת התביעה לקבלת הקצבה מוטלת על מבקש הקצבה ולא על הנתבע , ולנתבע לא קיימת כל חובה ליידע את התובעת על זכויותיה, ככל שקיימות.

התיישנות - לטענת הנתבע, משטוענת התובעת לגימלה המגיעה לה מעת פטירת המנוח בשנת 1998 -  הרי שעילת התביעה התיישנה זה מכבר או, לכל הפחות, הוגשה בשיהוי ניכר המחייב את דחייתה.

            חוסר סמכות עניינית - לטענת הנתבע, לבית הדין לעבודה הסמכות הייחודית לדון בתובענה שמוגשת מכוח חוק הביטוח הלאומי , ואין לדון כלל בתובענה זו בפני בית משפט זה.

5.         לטענת היעדר העילה השיבה התובעת , כי הנתבע לא הראה טעם מיוחד לסילוק התביעה על הסף, בהיותו  של צעד זה צעד שבתי המשפט נוהגים בו ביד קמוצה.

עוד הוסיפה התובעת,  כי מאחר והיא עולה חדשה  הרי שסמכה על מערכת הבטחון הסוציאלי שתיידע אותה על זכויותיה , ואילו במקרה דנן "שמר" הנתבע את דבר זכאותה בידיו ולא יידע את התובעת על זכאותה לקצבת השאירים.

לחיזוק טענותיה הפנתה התובעת לפסק דין של בית הדיון הארצי לעבודה- עב"ל 16657-09-10 כוכבה סבן נ' המוסד לביטוח לאומי, שניתן ביום 6.10.2011 (להלן- פס"ד כוכבה סבן).

אשר לטענת ההתיישנות השיבה התובעת,  כי הואיל ומדובר בתשלום גמלה המשתלמת מדי חודש  - הרי שהעוולה בגין אי תשלומה מתחדשת בכל חודש מחדש. ויתרה מכך, אף אם חלק מהתביעה התיישנה  - הרי שהתביעה מיום 1.12.2004 ועד ליום 16.11.2009 לא התיישנה.

אשר לסמכות העניינית השיבה התובעה,  כי הואיל ומהות תביעתה היא נזיקית בגין התרשלותו הנטענת של הנתבע,  ולא לקביעת הגמלה המגיעה לה על כן  הערכאה הראויה לה היא בבית משפט זה ולא בבית הדין לעבודה.

6.         הלכה פסוקה היא, כי סעד של סילוק תביעה או דחייתה על הסף הינו סעד מרחיק לכת, ומן הראוי שבית המשפט יעשה בו שימוש זהיר ביותר.

הכלל הוא שבית המשפט יעדיף תמיד הכרעה עניינית על פני פתרון דיוני (ראו ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין פד"י מ (2) 668).

עם זאת, כאשר מתברר בשלב מוקדם כי גם אם יצליח התובע להוכיח את העובדות המועלות על ידו בכתב התביעה, לא יהיה זכאי לסעד המבוקש על ידו - ראוי ונכון לסלק את תביעתו בהיעדר צידוק לדון בה לגופה ( ראו ע"א 163/84 מ"י נ' חב' העובדים השיתופית בע"מ פד"י לח (4) 1,8).

7.         לאחר עיון בכל  טענות הצדדים, הגעתי למסקנה  כי גם אם תצליח התובעת להוכיח את העובדות הנטענות על ידה בכתב התביעה , וגם אם תידחה טענת ההתיישנות-  עדיין לא תהיה  התובעת זכאית לסעד המבוקש על ידה מחמת היעדר עילה שכן אין כל חובה על הנתבע ליידע מיוזמתו את מבוטחיו ביחס לזכויותיהם אשר מופיעות בחוק.